בבוקר נסענו לטוריסט אינפו שנמצא במרכז העיירה, מול הסופרמרקט של VOLI. אגב, את הקניות לטרק עשינו יום קודם בדרך, כי בראשון הכל סגור.

בטוריסט אינפו קנינו את המפה, שהיא בקנה מידה קטן יותר ממה שרגילים בארץ, לכן ההתקדמות מהירה יותר מכפי שאנו רגילים במפות בארץ.

האישה שהייתה לא הייתה יותר מידי אינפורמטיבית או ידעה להגיד משהו רלוונטי חוץ מזה שיש רק 2 בקתות "פעילות" בדרך, המרכאות הן בגלל שבדיעבד התגלה שהן פשוט נטושות ולא מתוחזקות יותר, אבל זה הספיק בשביל לשים את הראש בסוף יום.

תכננו את המסלול בזריזות ויצאנו לכיוון הכניסה לשמורה ליד האגם השחור (מסומן 1 במפה).

חנינו שם את הרכב, עם כל הציוד המיותר, שילמנו 3 יורו לאדם ונכנסנו לשמורה. התחלנו את ההליכה בסביבות 11 בבוקר.

ביום הראשון להליכה התחלנו באגם השחור וצעדנו בכיוון החצים שמסומנים בתמונות.

עצרנו גם באגם הקטן יותר ועשינו בכללי עצירות מידי פעם. תחילת ההליכה לא קשה והיא באזור יותר מיוער ופחות הררי.

לקראת אמצע המסלול מתחיל טיפוס לא פשוט, אבל יחסית פרוס על הרבה קילומטרים ולכן לא תלול מידי. הגענו לתצפית Planinica, ממש לפני סיום המסלול, תצפית מדהימה של נוף פנורמי משגע! הירידה משם יכולה להתבצע בשני מסלולים.

שביל ארוך לכיוון צפון מערב, או ירידה קצרה ותלולה (מאוד) ישירות לאגמים ולבקתה הראשונה. אנחנו לקחנו את השביל הקצר והתלול כי היינו גבוליים עם החשכה. הירידה הייתה סיוט. תלולה בטירוף, ונדמה היה שהיא לעולם לא תיגמר.

לקח לנו בערך שעתיים וחצי לרדת לבקתה והגענו עם רגליים רועדות ושרירי 4 ראשי שורפים (שילמנו על זה בהמשך). שהגענו, הסתכלנו אחרונה וכולנו יחד אמרנו שאין מצב שזה מה שירדנו עכשיו מרוב שזה היה נראה תלול ובלתי אפשרי.

בקיצור, אם אפשר מומלץ מאוד לא לעשות את הדרך שעשינו אלא לעשות את העיקוף. הגענו לבקתה ממש עם החשיכה.

הבקתה עצמה נטושה ומבולגנת. יש דרגשים ומזרונים בפנים, יש אח (לא מומלץ להדליק אש כי כל העשן נכנס לבקתה וחונק, מניסיון לא מוצלח) ויש שולחן עם כיסאות וסוג של בר.

נראה שכשזה היה פעיל זה היה ממש בקתה ברמה גבוהה. חצי מהגג של הבקתה הרוס ולא קיים אבל היינו בחצי עם הגג וזה הגן עלינו מפני גשם שירד בלילה.

סה"כ היה אחלה והבקתה עשתה את העבודה. היום הזה היה בערך 12-13 ק"מ הליכה, עם טיפוס של בערך 1000 מטר בגובה (ברוטו, נטו זה יותר כי מטפסים ויורדים כל הזמן)